בעקבות תהליך ההזדקנות הטבעי של העין, העדשה הופכת עכורה ויוצרת הפרעה בחדות ואיכות הראייה
לרוב, גיל מתקדם הוא הסיבה השכיחה ביותר להופעת קטרקט. ההתפתחות היא תופעה שכיחה ורגילה המופיעה בדרך כלל בין גיל 60 לגיל 70, אולם היא יכולה להופיע אף מוקדם יותר.
שינויים בחילוף החומרים בגוף (שינויים מטבוליים) כגון סוכרת, הפרעות תזונתיות, מחלות מטבוליות ועוד עלולות להוות הבסיס להתפתחות קטרקט באופן לא רגיל.
קטרקט מולד נרדם לרוב עקב סיבה גנטית.
שינויים בראייה כגון סנווּר, טשטוש בראייה שיחריף ככל שהעכירות תגדל, ירידה בראיה לילית, ראייה כפולה בעין אחת, צורך בתאורה חזקה לקריאה, שינוי בראיית צבעים.
בשלבים הראשוניים ניתן להסתפק במעקב בלבד, לעיתים יהיה צורך בהחלפת משקפיים כל מספר חודשים. בשלבים מתקדמים יותר,כאשר קיימת פגיעה בשגרת החיים מומלץ לשקול ניתוח להסרת הקטרקט והשתלתה של עדשה מלאכותית.
המטופל עובר בדיקת עיניים מלאה ומדידות של העין שמטרתן להתאים את העדשה אשר תושתל בניתוח.
הניתוח נעשה בהרדמה מקומית בחדר ניתוח, דרך מיקרוסקופ ובתנאים סטריליים. במהלכו המנתח מבצע חתך מאוד קטן דרכו נשאבת החוצה העדשה העכורה הטבעית. בהמשך מוכנסת העדשה המלאכותית. משך הניתוח כ-20 עד 40 דקות, ולרב אין צורך באשפוז אחריו. שחרור הבייתה יתבצע כמה שעות לאחר הניתוח ומוזמנים לביקורת יום למחרת.
ניתוח הקטרקט עצמו נחשב אחד הניתוחים הנפוצים ביותר בעולם. ההתקדמויות הטכנולוגיות ויכולת המנתחים מקטינים מאוד את הסיכון לסיבוכים משמעותיים תוך כדי ניתוח. אם זאת סיבוכים תוך־ניתוחיים קורים במיקרים נדירים ודורשים התערבות ניתוחית נוספת, לרוב באותו הניתוח על מנת לסיים את הפרוצדורה.
לאחר הניתוח תיתכן בצקת קרנית אשר גורמת לראייה מטושטשת אך לרוב חולפת לאחר כמה ימים. במקרים יותר נדירים עלולה להווצר בצקת קרנית כרונית המחייבת השתלת קרנית. בימים הראשונים שלאחר הניתוח תתכן גם עליית הלחץ התוך־עיני ולעיתים דימום תת־לחמיתי. סיבוכים נדירים יותר כוללים זיהום, בצקת קרנית כרונית והיפרדות הרשתית.
ברוב הניתוחים מושתלת עדשה רכה שמתקפלת ומוכנסת דרך חתך שקטן מ־3 מילימטרים. עם הכנסתה נפתחת העדשה ולאחר מכן שם אותה המנתח במקומה. בדומה לעדשות משקפיים, גם העדשות התוך־עיניות הן מסוגים שונים:עדשות מונופוקליות. אלה הן העדשות המושתלות ברוב מקרי הקטרקט. העדשות האלה מאפשרות ראייה חדה למרחק מסוים, למשל לראייה מרחוק. ראייה למרחקים אחרים דורשת משקפיים, למשל משקפי קריאה.
עדשות מולטיפוקליות. העדשות האלה מאפשרות ראייה טובה גם לרחוק וגם לקרוב, אולם אינן מתאימות לכל מטופל. השתלת עדשות מולטיפוקליות דורשת הערכה טרום־ניתוחית הכוללת בדיקות נוספות ובהן מיפוי קרנית וצילום OCT של מרכז הראייה ברשתית.
עדשות טוֹריוֹת. אלה הן עדשות המסוגלות לתקן עיוות מסוג "צילינדר" במטופלים בעלי צילידר גבוה בקרנית. גם העדשות האלה אינן מתאימות לכל מטופל שיש לו צילינדר ודורשות הערכה טרום־ניתוחית הכוללת גם מיפוי קרנית. העדשות האלה מוזמנות בדרך כלל בהתאמה אישית.
לאחר הניתוח, אפשר לחזור לאורח חיים רגיל, לרוב ללא הגבלות מיוחדות. עם זאת, רצוי להימנע מפעילות פיזית מאומצת במשך שתי שבועות לאחר הניתוח. יש להקפיד על טיפול בטיפות לעין המנותחת במהלך החודש לאחר הניתוח. בלילה יש לישון עם מגן עין. ביציאה מהבית מומלץ להרכיב משקפי שמש.
וחסימות בכלי הדם קרעים, רטנופיה סכרתית למחלה ממנה סובלת העין, כמו באזורים שונים ברשתית בהתאם טיפולים בלייזר מותאמים לטפל ממנה סובלת העין, כמו באזורים
וחסימות בכלי הדם קרעים, רטינופתיה סכרתית למחלה ממנה סובלת העין, כמו באזורים שונים ברשתית בהתאם טיפולים בלייזר מותאמים לטפל ממנה סובלת העין, כמו באזורים
וחסימות בכלי הדם קרעים, רטנופיה סכרתית למחלה ממנה סובלת העין, כמו באזורים שונים ברשתית בהתאם טיפולים בלייזר מותאמים לטפל ממנה סובלת העין, כמו באזורים
