רטינופתיה סוכרתית לא שגשוגית אופיינית לשלבים הראשונים של הפגיעה ברשתית ומתאפיינת בשינוים עדינים בדפנות כלי הדם ודימומים. חולים יכולים להיות ללא תסמינים כל עוד המחלה אינה מערבת את מרכז הראיה. מסיבה זו חשוב לכל חולי הסוכרת להקפיד על ביקורים קבועים אצל רופאי עיניים גם במצבים שבהם אין תסמינים בראייה.
צורה זו היא קשה יותר ומופיעה אצל כ-20% מכלל הסובלים רטינופתיה סכרתית. בה כלי דם חדשים לא תקינים צומחים על פני השטח הפנימי של הרשתית ואף לתוך חלל הזגוגית. כלי דם אלו מתאפיינים בנטייתם לדמם לתוך הזגוגית והיכולת להתכווץ ולגרום לעיוות של הרשתית ואף להפרדות רשתית.
הפגיעה מתאפיינת בשני אזורים אנטומיים :אזור אחד הוא המקולה המכונה גם מרכז הראיה שחיוני לראיה חדה וראית צבעים. האזור השני הוא כל יתר הרשתית, שאחראי על הראיה ההיקפית ועל ראית הלילה.
אובדן ראייה משני לרטינופתיה סוכרתית הוא תוצאה של מספר מנגנונים. הפגיעה בכלי הדם גורמת להפרשה של נוזל הגורם להתעבות רקמה במרכז הראיה. מצב זה, הידוע בשם בצקת מקולרית, גורם לטשטוש של הראיה המרכזית. במשך הזמן שוקעים בתוך הרשתית חלקיקי שומן וחלבון מהנוזל והם נספגים לאט יותר. מנגנון נוסף הינם כלי הדם החדשים עלולים לדמם, ובכך להוסיף סיבוך של דמם בזגוגית, או הצטלקות והיפרדות הרשתית.
טיפול הדוק באיזון הסוכרת, כדי להשיג שליטה טובה ככל האפשר ברמת הסוכר, עשוי למנוע ולעכב התקדמות של רטינופתיה סוכרתית. כאשר אובחנה רטינופתיה, קיימות דרכי טיפול שונות שמטרתן למנוע החמרה בדרגת הרטינופתיה הסוכרתית, וכן למנוע את אובדן הראייה. האופציות הטיפוליות כוללות טיפול מוקדם בהזרקות תוך עיניות (נוגדי VEGF ו/או סטרואידים) לחלל הזגוגית ובמקרים של רטינופתיה סוכרתית שגשוגית טיפול בלייזר יכול גם הוא למנוע את אובדן הראייה בקרב מספר גדול של חולים.
לעיתים, לחולים אין תסמינים, ולכן חשוב להיבדק שגרתית לאבחון הרטינופתיה. כל חולה סוכרת חייב להיות במעקב של רופא עיניים. אם מופיעה בצקת מקולרית, או אם מופיעים כלי דם חדשים לא תקינים על פני הרשתית, ככל שהטיפול יתחיל מוקדם יותר, הסיכוי להצלחה הוא רב יותר, וכך גם תפחת הסכנה לאיבוד ראיה.
